לרבע מאוכלוסיית העולם אין גישה למים בטוחים לשתייה. ההערכות הן שבעשור האחרון של המילניום מתו מדי שנה משלשול - הנובע משתיית מים מזוהמים -  2.5 מיליון איש. המצב מחמיר אם מתבוננים בילדים קטנים: אחד מתוך כל חמישה ילדים בעולם שמתו לפני גיל חמש, מת משלשול.

מחקרים מצביעים על כך ש-75% מהירידה בתמותת תינוקות באירופה וארה"ב בין השנים 1900-1946 נבעה ממעבר מאסיבי לשתיית מים המובלים בצינורות נקיים. קשה עד בלתי אפשרי לחבר את כל העולם השלישי לצינורות, ובהודו יוזמה כזו גם נתקלת בהתנגדות מכיון מפתיע, חברי הקסטות הגבוהות לא מוכנים להשתמש באותה מערכת צינורות עם בני קסטות נמוכות יותר. למרבה המזל ישנה דרך קלה בהרבה וכמעט ללא עלות להציל את כל האנשים הללו - כלורין.

כמה טיפות כלורין מנטרלות לגמרי את ההשפעה ההרסנית של זיהום צואתי והופכים את המים לראויים לשתיה. כאשר קבוצת חוקרים ביקשו למשל מתושבי זמביה לציין משהו שהופך את המים לראויים לשתיה, 98% מהם הזכירו כלורין. כמו כן המחיר של הכלורין נמוך כל כך שאפילו עבור תושבי מדינה ענייה כמו זמביה לא אמורה להיות בעיה לרכוש אספקה קבועה של כלורין. לשם השוואה בקבוקון כלורין שמספיק למשפחה שלמה למשך חודש עולה 800 קווצ'אס, בעוד משפחה ממוצעת בזמביה מוציאה פי 6 - כלומר 4,800 קוואצ'ס - מדי שבוע רק על שמן בישול.
למרבה הצער, פחות מ-10% מתושבי זמביה משתמשים בכלורין לטיהור מי השתייה שלהם. גם כאשר החוקרים סיבסדו את בקבוקי הכלורין עד למחיר כמעט אפסי, רבע מהאנשים לא רכשו את הבקבוקונים
למרבה הצער, פחות מ-10% מתושבי זמביה משתמשים בכלורין לטיהור מי השתייה שלהם. גם כאשר החוקרים סיבסדו את בקבוקי הכלורין עד למחיר כמעט אפסי, רבע מהאנשים לא רכשו את הבקבוקונים. על אף שהתנהגות התושבים בזמביה לא העידה על דאגה רצינית לבריאותם, כאשר חוקרים שואלים מקומיים האם במהלך החודש האחרון הם חשו "חרדה או דאגה משמעותית" רבע עונים "כן" שזה שיעור גבוהה בהרבה מהמערב. וכאשר הם נשאלים לסיבת הדאגה במרבית המקרים מדובר בבריאותם שלהם או הקרובים להם.

נוכח האתגרים הללו קבוצת חוקרים בראשותו של מייקל קרמר ביקשה לבדוק מהי הדרך הטובה ביותר לעודד בכל זאת שימוש בכלורין. במסגרת ניסוי שטח שערכו, החוקרים חילקו לקרוב ל-2,000 משקי בית במערב קניה 7 בקבוקוני כלורין. לאחר מכן הם הקצו את משקי הבית באופן אקראי ל-18 תנאי ניסוי שונים אשר בדקו באופן מבוקר השפעה של מחירים, לצד השפעות של תמריצים התנהגותיים שונים כגון הוכחה חברתית, הכשרת מקומיים לתפקיד של סוכני שכנוע, ופרסום ברמות שונות.
אחוז האנשים שמטהרים את המים.
למרות שרבים עשו שימוש בבקבוקי הכלורין שקיבלו - במימיהם של 58% ממשקי הבית נמצא כלורין, עלייה דרמטית יחסית ל2% בקרב תושבים שלא השתתפו בניסוי . רק 10% ממשקי הבית המשיכו לרכוש כלורין מיוזמתם מעבר למה שהוענק להם בחינם. שובר השוויון כך הסתבר היה שימוש בסוכני שיכנוע - כאשר מתנדבים מקומיים שכנעו את משקי הבית להשתמש בכלורין נמצאו עקבות של החומר במי שתייה של 40% ממשקי הבית.

אבל את ההצלחה הגדולה מכולם נחל הפתרון הפומבי מכולם - התקנה של מכלי כלורין חינמיים על גבי הברזים של 88 בארות אזוריים מהם שאבו המקומיים את מי השתייה שלהם. באופן כזה כל מי ששאב מים היה צריך לעשות בחירה פומבית האם למהול את הכד שלו מהמיכל התלוי מעל או ללכת הביתה עם מים מזוהמים. הפתרון הזה בשילוב מתנדבים מקומיים הביא 61% ממשקי הבית להשתמש בכלורין.
כאשר עלינו לקבל החלטה בפומבי אנו נוטים להתנהג כפי שמצופה מאיתנו. למעשה די באזכור קל לאפשרות שצופים בנו בכדי לעודד בחירה נכונה או מוסרית יותר. בתי משפט משביעים את העדים בפני האולם וחברות ביטוח מבקשות לחזור על הצהרות בקול. הכל בכדי להפוך את קבלת ההחלטה למעט יותר פומבית
כאשר עלינו לקבל החלטה בפומבי אנו נוטים להתנהג כפי שמצופה מאיתנו. למעשה די באזכור קל לאפשרות שצופים בנו בכדי לעודד בחירה נכונה או מוסרית יותר. בתי משפט משביעים את העדים בפני האולם וחברות ביטוח מבקשות לחזור על הצהרות בקול. הכל בכדי להפוך את קבלת ההחלטה למעט יותר פומבית. וברגע שאחוז מסויים בחר לטפטף את הכלורין לתוך כד מי השתייה שלו החל מעגל היזון חוזר שבו כל אדם נוסף הגדיל את ההוכחה החברתית שזו היא הנורמה הנכונה. ועל מנת להניע את התהליך היה צורך במתנדבים ששכנעו את ראשוני האמיצים.

ההצלחה של מיכלי הכלורין הפומביים הביאה לאימוץ שיטתי והתקנת 27,000 מיכלים על גבי ברזי בארות ברחבי קניה, מלאווי ואוגנדה המספקים יחדיו מי שתייה ל-4 מיליון איש. ובימים אלה נכתבת תוכנית עיסקית על מנת לשכפל את הפורמט ברחבי כל מדינות העולם השלישי.